11.1.2010

החרם הערבי


תוויות: , , , , , , ,

3 תגובות:

  1. עופר12 בינואר 2010 בשעה 8:29

    דרך עדינה להצביע על הבעיה החמורה ביותר של שני העמים - יותר מדי שנים של קשר סימביוטי מובילים למצב של קושי להתנתק מבלי "להרוג את שני החולים".
    לא רק הפלסטינאים תלויים בנו הישראלים לתעסוקה - גם אנו הישראלים תלויים ברבים מהם לצורך ביצוע העבודות הלא מקצועיות, נמוכות ההכנסה והבלתי מבוקשות במגזר העסקי שלנו. אפילו הבאת עשרות אלפי פועלים זרים ממדינות עולם שלישי לא פתרה לחלוטין את התלות הכלכלית הזו שלנו בהם.

    אני חושב שזה הסטריפ הפוליטי ביותר שלך עד כה, והוא אפילו לא ניסה להיות פוליטי באמת.
    וחוצמזה, אהבתי את הכוס שנופלת ושוברת את המסגרת של פריים 4.

    השבמחק
  2. רועי12 בינואר 2010 בשעה 9:53

    מעולה, מעולה.
    כמה נכון ועצוב.

    השבמחק
  3. מושיק גולסט Moshik Gulst12 בינואר 2010 בשעה 10:44

    תודה אנשים.
    עופר-אתה פשוט צודק. דוגמא נוספת לתלות הדו-כיוונית היא למשל בנק ישראל שמסרב להפסיק להזרים שקל ישראלי לרצועת עזה למרות ש"התנתקנו" כי הפיתוי הכלכלי והרווח שיוצא מזה הם גבוהים מדי.

    השאלה היא האם הסימביוטיות היא עובדה מוגמרת ויש ללמוד איך להסתדר איתה מעתה והלאה או שיש להילחם בה.
    רוב הישראלים חיים בפועל את האפשרות הראשונה אבל מעדיפים לראות את עצמם חיים באפשרות השנייה.

    השבמחק

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)